top of page
unnamed.jpg

In the voyage story Miriam recounts, the painting materials, oil colors and surface, uncover the dialog between fumbling in the dark and knowledge, loneliness and connection, reality and wonder.

Miriam’s contact with matter creates a movement that settles into the surface and emerges again toward the viewer at the moment of looking. The body is the instrument that carries her (and us) to the sublime, and the image takes us back to the body.

Her new paintings, a magnificent array of riddles, tell a story about creating something out of nothing and about infinity meeting borders. On the seamline between the sensual and the cyborg-like, Miriam hides more than she reveals, stripping us of our knowledge and uncovers herself without being exposed.

Miriam’s works occur at the encounter of emotion’s volcanic eruption with her complete control of matter. Her masterful skill with painting’s utilities, her body, or her work tools (never paintbrushes) and the wild release of her passions and desires, reveal a relationship that she allows us to witness, like voyeurs, and through it, discover something about ourselves.

שלושה ימים לפני מותה כתבה שרה ברייטברג-סמל ז"ל המלצה על עבודתה של מרים כבסה.

לא דמיינו אז שהצירוף ז"ל יתווסף לשמה או שהטקסט שלה יימצא את דרכו לתערוכה זו.

שרה ליוותה את עבודתה של כבסה מאמצע שנות ה-90. ב 1997 ברייטברג-סמל הציגה ציורים של מרים בביתן הישראלי בבינאלה של ונציה ולאחרונה הן שיתפו פעולה במיצב של כבסה בגלריה בארי ב 2020, בו פרץ הציור את גבולות הבד ואוחד עם אדריכלות הגלריה ואביזריה – העולם והציור היו לאחד.

וכך כתבה שרה ב 3 בנובמבר, 2022:
"במשך השנים נדרשתי לפרשנות על יצירתה ומצאתי עצמי נעה בין פרשנויות בעקבות חקירות שונות ודגשים משתנים של כבסה בעבודתה. הייתי עם נוכחות הגוף החוגג או המתריס שמבטא חופש ומתנגד לשליטה, עם ההופעה הרובוטית והחייזרית (סייבורג) של התנועה הקצובה שלה, עם הצד הרוחני-מדיטטיבי של ציורי המנדלות שלה, ועם הסמרטוטים, פחי האשפה ותנועות המנקה ("גברת ספונגה") כתשובה נשית קורצת לציור
הפעולה ההיסטורי, הלבן, הגברי וההירואי. אבל מעבר לכל אלה נמצאת המחווה הציורית היסודית היחידאית של כבסה, מפגן וירטואוזי
כריזמטי, התגלות שמעבר לכאן ועכשיו שמשתפת את המתבונן בחוויית עולם בן זמננו שהקסם לא הוסר ממנו (התרסה מול דבריו הידועים של מקס וובר)"

תערוכה זו מוקדשת באהבה, הוקרה וגעגוע, לשרה.

מרים_004.jpg
bottom of page