top of page
unnamed.jpg

בתערוכה "Long way home"  כבסה מציגה סדרת ציורים חדשה: שני גופי עבודות בקנה מידה גדול המייצרים מיצב פיסולי מרהיב בחלל ועוד תשעה ציורים על הקירות.

התערוכה תתקיים עד ה 31.12.22. שעות פתיחת הגלריה:

ימים שלישי עד חמישי: 15.00-19.00

שישי ושבת: 11.00-14.00

מחוץ לשעות התערוכה ניתן לתאם מראש פגישה אישית בגלריה.

www.miriamcabessa.com
Instagram: @miriamcabessa

ציוריה החדשים של מרים, מקבץ מרהיב של חידות, חושפים בפנינו סיפור על עליונים ותחתונים, ועל אינסוף הפוגש את הגבולות.

הציורים המונחים על הרצפה משקפים את הרקיע, ובו זמנית מזמינים אותנו להביט בהם מלמעלה. אנו סובבים אותם ומגלים אותם מכל הזוויות, ממש כפי שמרים מציירת אותם. עבודותיה מתרחשות במפגש ההתפרצות הגעשית של הרגש, עם שליטתה המוחלטת בחומר ואנו עדים להם כפי שהם הדים לנו.

"שורש עבודת הבעל שם-טוב היה להוריד האורות העליונים בעולם העשייה" מסביר הרב חרל"פ "ושורש עבודת הגאון מוילנה, להיפך, לרומם עולם המעשה ולכללו באורות העליונים". בבחינת הבעל שם טוב, התגלות אור אינסוף נעשית דווקא דרך גילויי הגוף, שהרי האדם בנוי כנגד מבנה המידות האלוהיות שבאמצעותן נברא ומונהג העולם. כך האדם לומד את עצמו באמצעות התבוננות במהות האלוהית, ולומד על האלוהות באמצעות התבוננות במהות עצמו.

בסיפור המסע שמרים מספרת, חומרי הציור, צבע ומשטח, מגלים את הדיאלוג בין גישוש באפלה לבין ידיעה, בין בדידות לחיבור, בין ממשות לפלא. אין לציור אלא להצטייר, להתממש במעשה הבריאה, אין לסיפור אלא להתגלות. עומקי תלת-המימד אליהם מצליחה מרים להגיע מתוך עבודתה בדו-מימד, מאפשרים "צלילה" אל תוך הציורים. מרים מאפשרת בו זמנית את שיקוף האלוה ממעל ואת ידי האופל מתחת, את גילוי היהלומים וגם השדים. מרים מרוממת את עולם המעשה באמצעות המפגש של ההתפרצות הגעשית של הרגש, עם שליטתה המוחלטת בחומר.

במסע שאנו הולכים בו מסביב לציורים, יש מקום לאוויר, לרווחים שבין העולמות. אנחנו הצופים והציורים הם בנו. המגע של מרים בחומר, בורא תנועה שמתקבעת במשטח ויוצאת שוב לצופה ברגע המבט. הגוף הוא הכלי שנושא אותה (אותנו) אל הנשגב והדימוי הוא זה שמחזיר אותנו אל הגוף. בתפר שבין החושני לסייבורגי, מרים מגלה לנו טפח ומכסה טפחיים, מפשיטה אותנו מהידוע לנו ומתפשטת בפנינו מבלי להתגלות.

In the voyage story Miriam recounts, the painting materials, oil colors and surface, uncover the dialog between fumbling in the dark and knowledge, loneliness and connection, reality and wonder.

Miriam’s contact with matter creates a movement that settles into the surface and emerges again toward the viewer at the moment of looking. The body is the instrument that carries her (and us) to the sublime, and the image takes us back to the body.

Her new paintings, a magnificent array of riddles, tell a story about creating something out of nothing and about infinity meeting borders. On the seamline between the sensual and the cyborg-like, Miriam hides more than she reveals, stripping us of our knowledge and uncovers herself without being exposed.

Miriam’s works occur at the encounter of emotion’s volcanic eruption with her complete control of matter. Her masterful skill with painting’s utilities, her body, or her work tools (never paintbrushes) and the wild release of her passions and desires, reveal a relationship that she allows us to witness, like voyeurs, and through it, discover something about ourselves.

שלושה ימים לפני מותה כתבה שרה ברייטברג-סמל ז"ל המלצה על עבודתה של מרים כבסה.

לא דמיינו אז שהצירוף ז"ל יתווסף לשמה או שהטקסט שלה יימצא את דרכו לתערוכה זו.

שרה ליוותה את עבודתה של כבסה מאמצע שנות ה-90. ב 1997 ברייטברג-סמל הציגה ציורים של מרים בביתן הישראלי בבינאלה של ונציה ולאחרונה הן שיתפו פעולה במיצב של כבסה בגלריה בארי ב 2020, בו פרץ הציור את גבולות הבד ואוחד עם אדריכלות הגלריה ואביזריה – העולם והציור היו לאחד.

וכך כתבה שרה ב 3 בנובמבר, 2022:
"במשך השנים נדרשתי לפרשנות על יצירתה ומצאתי עצמי נעה בין פרשנויות בעקבות חקירות שונות ודגשים משתנים של כבסה בעבודתה. הייתי עם נוכחות הגוף החוגג או המתריס שמבטא חופש ומתנגד לשליטה, עם ההופעה הרובוטית והחייזרית (סייבורג) של התנועה הקצובה שלה, עם הצד הרוחני-מדיטטיבי של ציורי המנדלות שלה, ועם הסמרטוטים, פחי האשפה ותנועות המנקה ("גברת ספונגה") כתשובה נשית קורצת לציור
הפעולה ההיסטורי, הלבן, הגברי וההירואי. אבל מעבר לכל אלה נמצאת המחווה הציורית היסודית היחידאית של כבסה, מפגן וירטואוזי
כריזמטי, התגלות שמעבר לכאן ועכשיו שמשתפת את המתבונן בחוויית עולם בן זמננו שהקסם לא הוסר ממנו (התרסה מול דבריו הידועים של מקס וובר)"

תערוכה זו מוקדשת באהבה, הוקרה וגעגוע, לשרה.

מרים_004.jpg
bottom of page